האם פרסומת AI באמת עובדת טוב יותר מפרסומת מצולמת?

זו שאלה שעולה היום כמעט בכל שיחה על פרסום: אם כבר אפשר לייצר פרסומת שלמה עם כלי AI, האם היא גם תעבוד טוב יותר מפרסומת מצולמת?

התשובה שלי היא שלא בהכרח.

פרסומת לא מצליחה בגלל שהיא נוצרה עם בינה מלאכותית, והיא גם לא מצליחה רק כי צילמו אותה עם צוות גדול, מצלמה יקרה ויום צילום מושקע.

היא מצליחה כשהרעיון נכון, כשהמסר ברור וכשהצופה רוצה להישאר עוד כמה שניות.

היתרון של כלי AI מתחיל עוד בשלב הרעיון

ופה אני כן רואה שינוי גדול.

פעם, לא מעט רעיונות היו נופלים כבר בשלב הקריאטיב כי היה ברור שהם יקרים מדי להפקה. אם רצינו עולם עתידני, סטים עצומים, דמות שלא קיימת או משהו שנראה כמו אנימציית תלת־ממד, מהר מאוד היינו מגיעים לשאלת התקציב.

היום הרבה יותר רעיונות נשארים על השולחן.

אפשר להתחיל ממה שהכי נכון לסיפור, ורק אחר כך לבדוק איך מפיקים אותו. לפעמים זה צילום, לפעמים AI, ולפעמים שילוב בין השניים.

מבחינתי, זה אחד היתרונות הכי מעניינים של הטכנולוגיה. היא לא רק חוסכת דברים. היא פותחת אפשרויות קריאטיביות שפעם בכלל לא היו ריאליות.

אפשר לייצר היום וואו כמעט בכל שוט. זה עדיין לא אומר שיש לנו פרסומת

זו נקודה שאני חוזר אליה הרבה.

אפשר ליצור היום שוט של בניין שמתפרק לענן, מכונית שטסה בתוך עיר דמיונית או דמות שקופצת בין עשרה עולמות שונים.

השאלה היא למה.

אם אין לזה קשר אמיתי למסר, למוצר או למותג, זה אולי סרטון מרשים. אבל זה לא בהכרח פרסום טוב.

בסוף, אם הצופה זוכר שהיה משהו מטורף על המסך אבל לא זוכר מי דיבר אליו ומה רצו ממנו, פספסנו.

האפקט צריך לעבוד בשביל הרעיון. לא להפך.

אני גם לא מנסה לדחוף AI לכל סרט

יש דברים שפשוט נכון יותר לצלם.

אם הסרט מבוסס על אנשים אמיתיים, אינטראקציה עדינה, מוצר שצריך להיראות בדיוק כפי שהוא או סיטואציה שאפשר לצלם בצורה פשוטה ואמינה, לפעמים אין שום סיבה לסבך אותה.

הטכנולוגיה עדיין מתפתחת. יש דברים שהיא עושה מצוין ויש דברים שעדיין דורשים הרבה עבודה, תיקונים או פתרונות נוספים בפוסט.

ולפעמים, אחרי כל המאמץ, היה פשוט נכון יותר להביא מצלמה.

לכן השאלה שאני מעדיף לשאול היא לא "איך נעשה את זה ב־AI?", אלא "איך הסרט הזה צריך להיראות כדי לעבוד הכי טוב?"

יש גם יתרון גדול בכמות האפשרויות

בעבודה דיגיטלית אפשר לפעמים לבדוק יותר כיוונים ממה שהיה מעשי בהפקה מצולמת.

אפשר לנסות פתיח אחר, וריאציה לדמות, סביבה שונה או כיוון חזותי נוסף בלי להקים מחדש סט שלם.

עבור קמפיינים דיגיטליים זה יכול להיות מאוד שימושי, במיוחד כשצריך כמה גרסאות או כשרוצים לבדוק איזה כיוון עובד טוב יותר.

אבל גם פה יש מלכודת.

קל מאוד להתחיל לייצר עוד ועוד רק כי אפשר. עשר גרסאות בינוניות לא עדיפות על גרסה אחת מדויקת.

מישהו עדיין צריך לבחור.

לפעמים דווקא השילוב הוא הפתרון הכי טוב

יש פרויקטים שבהם אין שום צורך לבחור צד.

אפשר לצלם אדם אמיתי ולשים אותו בעולם שנוצר באמצעות AI. אפשר לצלם מוצר בצורה מדויקת ולבנות סביבו סביבה שלא קיימת. אפשר גם להתחיל בסצנה מציאותית ואז לפתוח אותה למשהו הרבה יותר גדול.

הפקות כאלה מעניינות אותי במיוחד, כי הן מאפשרות לשמור על האמינות של צילום אמיתי ובמקביל לקבל את החופש של העולם הדיגיטלי.

בעיניי, שם נמצא חלק גדול מהעתיד של התחום.

אז האם פרסומת AI עובדת טוב יותר?

לפעמים כן.

אבל לא כי היא AI.

היא יכולה לעבוד טוב יותר כי היא מאפשרת רעיון שלא היה אפשר לבצע אחרת. כי היא נראית אחרת ממה שהצופה רגיל לראות. כי היא מאפשרת לנו להפתיע, להגזים או לבנות עולם שלא קיים.

ובאותה מידה, פרסומת מצולמת יכולה לעבוד טוב יותר אם מה שהסיפור צריך הוא דווקא אדם אמיתי, רגע אמיתי ומצלמה במקום הנכון.

בסופו של דבר, הצופה לא נותן לנו נקודות על שיטת ההפקה.

הוא רק מחליט אם להמשיך לראות.

ולכן מבחינתי, פרסומת AI טובה צריכה קודם כול להיות פרסומת טובה.

מתכננים קמפיין חדש ומתלבטים אם נכון לצלם, ליצור באמצעות AI או לשלב בין השניים? אפשר לפנות אליי כבר בשלב הקריאטיב, ונבדוק מה באמת ישרת את הרעיון והמותג.